ממציאים ומגלים – אלברט איינשטיין / תמי שם טוב

הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְדַמְיֵן שֶׁהַזְּמַן זָז לְאַט יוֹתֵר כְּשֶׁנִּמְצָאִים בִּתְנוּעָה? שֶׁמִּשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל, לְמָשָׁל, מִתְאָרֵךְ כְּשֶׁצּוֹפִים בּוֹ מֵחֲלָלִית שֶׁטָּסָה בֶּחָלָל? נִשְׁמָע לֹא הֶגְיוֹנִי, אֲבָל זֶה נָכוֹן, וּמִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת זֶה הָיָה אַלְבֵּרְט אַיְנְשְׁטַיְן, הַמַּדְּעָן הַמְּפֻרְסָם בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

אַיְנְשְׁטַיְן אָמַר שֶׁ"דִּמְיוֹן חָשׁוּב יוֹתֵר מִיֶּדַע" וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמּוֹחַ שֶׁלּוֹ כְּמַעְבָּדָה לְנִסּוּיִים. כְּדֵי לְהָבִין אֶת מְהִירוּת הָאוֹר, לְמָשָׁל, הוּא דִּמְיֵן אֶת עַצְמוֹ רוֹכֵב עַל קֶרֶן אוֹר. הַגִּלּוּיִים שֶׁל אַיְנְשְׁטַיְן תָּרְמוּ לְפִתּוּחַ הַמַּחְשֵׁב, הַטֵּלֵוִיזְיָה, הַטֵּלֵפוֹן הַסֵּלוּלָרִי וְעוֹד, וְשִׁנּוּ אֶת חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם וְאֶת הֲבָנַת הַיְּקוּם כֻּלּוֹ.

בְּסֵפֶר זֶה תַּכִּירוּ אֶת הַגָּאוֹן הַמְּפֻרְסָם עִם הַשֵּׂעָר הַפָּרוּעַ, שֶׁהָיָה יֶלֶד חוֹלְמָנִי וְאִטִּי וְגָדַל לִהְיוֹת "אֲבִי תּוֹרַת הַיַּחֲסוּת".

סִפּוּרָן שֶׁל הַתַּגְלִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הוּא סִפּוּרָם שֶׁל הַמַּדְּעָנִים שֶׁגִּלּוּ אוֹתָן. זֶהוּ סִפּוּר עַל אֲנָשִׁים שֶׁעָשׂוּ אֶת הַלֹּא יֵאָמֵן, שֶׁרָאוּ רִאשׁוֹנִים אֶת מָה שֶׁאֲחֵרִים לֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לְדַמְיֵן. סִדְרַת מַמְצִיאִים וּמְגַלִּים מַפְגִּישָׁה אֶת הַיְּלָדִים עִם גְּדוֹלֵי הַמַּדְּעָנִים בַּהִיסְטוֹרְיָה וְעִם סִפּוּרָם הָאֱנוֹשִׁי רַב־הָעָצְמָה.

בְּשָׂפָה בְּהִירָה הִיא מַסְבִּירָה לָהֶם אֵיךְ הַמַּדְּעָנִים חוֹשְׁבִים, מָה הֵם שׁוֹאֲלִים, אֵיךְ הֵם חוֹקְרִים וּמְגַלִּים. הִיא מַזְמִינָה אוֹתָם לְבַקֵּר בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ לֹא יָדְעוּ בְּנֵי הָאָדָם לָטוּס, נוּרוֹת הַחַשְׁמַל עוֹד לֹא הֵאִירוּ אֶת בָּתֵּיהֶם, וּמִסְתְּרֵי הֶחָלָל הַגָּדוֹל, כְּמוֹ גַּם רַבִּים מִסּוֹדוֹת הַטֶּבַע, עוֹד לֹא נִגְלוּ לִפְנֵיהֶם.